בנם של מיכל ודב חיים. נולד ביום י"א באלול תשנ"ח (2.9.1998) ביישוב סוסיא השוכן בהר חברון. אח לחמישה – בניה, נויה, אביה, אחיה ואודיה.

מלכיה גדל והתחנך בסוסיא, למד בבית הספר היסודי "סוסיא" ובישיבה התיכונית "תורה ומדע", השוכנת בקמפוס המרכז האקדמי "לב" בירושלים. הוא למד במסלול האקדמי של הישיבה, עד כיתה י"ג, וסיים את לימודיו עם תואר ראשון במדעי המחשב מטעם המרכז האקדמי "לב".

מגיל צעיר בלט בחוכמתו, בשנינותו ובשמחת החיים שלו, היה חברותי מאוד, בעל חשיבה מקורית ויצירתית, שאף לנצל כל רגע בחיים ונענה לכל אתגר והרפתקה.

בעת לימודיו מלכיה היה פעיל במשך מספר שנים בתנועת הנוער "בני עקיבא", שם שימש כרכז רובע במחנה הקיץ של התנועה. כשהוצע לו להתקדם לתפקיד בכיר יותר סירב, כיוון שאהב את הקשר הישיר לבני הנוער. ברגישותו ובשנינותו התחבר לנערים ולנערות, הרשים ושעשע אותם כשהפגין את יכולותיו בנסיעה על גלגיליות ובאומנות הביטבוקס (יצירת קצב ומוזיקה באמצעות חלל הפה).

מהיכרותו הקרובה עמם, הבין כי רבים מבני הנוער אינם מכירים את ההיסטוריה של הציונות וביקש להנגיש להם את הנושא. יחד עם חבר יצר פודקאסט בשם "מעניין ת'סבתא" ובו דיברו על סוגיות שונות בהיסטוריה של ארץ ישראל בצורה הומוריסטית ומשעשעת.

עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית החל ללמוד בישיבת "אור עציון" הסמוכה לקריית מלאכי, למד בישיבה עד לנפילתו בקרב ברפיח (שיעור ז') . רבותיו סיפרו שהיה תלמיד מצטיין, אהב את התורה ותמיד שאף להוסיף ללמוד ולהעמיק.

ב-2020 התגייס לצה"ל במסגרת ישיבת ההסדר "אור עציון" ושירת בחיל השריון, כנהג טנק בגדוד 75 (גדוד "רומח") של חטיבה 7 (עוצבת "סער מגולן").

כשהשתחרר מהצבא, חזר ללמוד בישיבת "אור עציון", חלם להתחתן ולהקים משפחה.

הוא התלבט אם להמשיך בדרך שסלל לעצמו כבוגר תואר במדעי המחשב ולחפש עבודה בהייטק, אך לבסוף הבין שייעודו הוא בתחום החינוך. "כסף זה כסף", אמר, "אבל אני רוצה משהו עם יותר נשמה ותוכן".

הוא נרשם למסלול הסבת אקדמאים להוראה, התחיל ללמד מתמטיקה, ולמרות שהיה רק בתחילת דרכו, זכה לאהבה ולהערכה רבה מתלמידיו.

לאורך כל חייו, החל מימיו בתיכון ועד עבודתו כמורה, עסק מלכיה בעשייה חיובית, התנדב ונתן מעצמו למען אחרים. בכיתה י' התחיל להתנדב בעמותת "זיכרון מנחם" לסיוע ותמיכה בילדים חולי סרטן, ושימש כמתנדב פעיל ביותר במשך כעשר שנים. בכל הזדמנות שהייתה לו הגיע לבקר את הילדים בבתי החולים, שוחח איתם, הצחיק אותם והעלה חיוכים על פניהם.

באחד הימים, הגיע לשמור על ילד בן חמש שהיה מאושפז באחד מבתי החולים, על מנת לאפשר לאימו לצאת לחתונה משפחתית. כשהאם יצאה מהאירוע וביקשה להגיע לבית החולים ולשחרר את מלכיה, הוא אמר לה: "לכי הביתה, אני אישאר לישון על ידו. תנוחי ובואי בבוקר".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה מלכיה הוקפץ מישיבת "אור עציון" למילואים והוצב בגדוד השריון 9212 של חטיבה 205 (חטיבת "אגרוף הברזל"). בשל צרכי החטיבה, עבר הכשרת חירום לנהגי נגמ"ש (נושא גייסות משוריין), ושימש תחילה בתפקיד זה. לאחר כחודש וחצי, בעקבות בקשתו ובהתאם לצרכי החטיבה, חזר לתפקידו המקורי כנהג טנק.

במשך חודשים ארוכים מלכיה לחם בגבול הצפון, שאליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון. בשלב מסוים שוחרר, ובתחילת יוני 2024 גויס שוב למילואים, לצורך התמרון הקרקעי בעיר רפיח שבדרום רצועת עזה.

"אני נלחם כדי שתושבי הנגב המערבי ותושבי גבול הצפון יוכלו לחזור לבתיהם בבטחה", אמר לאביו, "וכדי להבטיח שמותם של הנופלים לא יהיה לשווא".

מפקד הגדוד שלו, סגן אלוף אסף, ציין כי התמרון ברפיח היה משימה מאתגרת ביותר שכללה התמודדות עם תנאי שטח מורכבים ותנאי מזג אוויר קשים, והעיד כי מלכיה מילא את תפקידו במקצועיות ובנחישות.

"מלכיה היה אהוב על כולם, ידע להשתלב במהירות בכל מסגרת שאליה השתייך ולשמור על ערכיו גם כשהתחבר עם אלו שהיו רחוקים מאורח חייו ומדעותיו", סיפר המג"ד. "המסירות, ההתמדה והרצון לסייע לאחרים ניכרו בכל מעשיו ועוז רוחו התבטא הלכה למעשה במציאות חייו".

גם לאורך חודשי המילואים העמוסים מלכיה המשיך להתנדב בעמותת "זיכרון מנחם". בכל פעם שיצא להפוגה קצרה מהלחימה, עוד לפני שהגיע הביתה, עבר באחד מבתי החולים וביקר את הילדים המאושפזים.

בסיכום שנת 2024 בעמותת "זיכרון מנחם" הגיע מלכיה למקום הראשון בהיקף שעות ההתנדבות במחוז דרום. זאת, על אף שנפל בקרב באמצע השנה, והיה במילואים עד מועד נפילתו.

ביום שבת, 22.6.2024, במהלך קרב מול מחבלים בעיר רפיח, מלכיה נפגע ונהרג.

סמל ראשון מלכיה גרוס נפל בקרב ביום ט"ז בסיוון תשפ"ד (22.6.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (מסכת אבות, פרק א', משנה ט"ו).

אביו, דב, ספד לו: "שאפת תמיד לחבר את שני הערכים – קודש וחול. מכיתה י' ועד לחופשה האחרונה שלך התנדבת ב'זיכרון מנחם', כל הזמן הרחבת את מעגל החברים שלך, תמיד יצא שאתה מכיר מישהו והוא חבר שלך... החלטת גם לא ללכת להייטק אלא לחנך ולהשפיע. שוב, חיבור הקודש לחול... מלכיה, חיית חיים קצרים אבל מלאים בלימוד ובהרבה מאוד עשייה".

חברו, יעקב, ספד: "מלכיה היה אדם כל כך חי שקשה לדבר עליו בלשון עבר. תמיד הקפיד להתמיד וללמוד עד השעות המאוחרות גם כשהיה עייף, הוא הרגיש מחויב לעמוד ביעדים ובהספק שהציב לעצמו... ההסתכלות שלו על המציאות הייתה מלאת סקרנות והתפעלות מכל דבר ואדם.

"פעם דיברנו על זה שבגדול, הדבר שהוא הכי אוהב בעולם זה אנשים. כל אחד היה מבחינתו עולם ומלואו, והוא מצא את הדרך להתחבר לכל אחד בענווה גדולה. בכל מסגרת שהיה, תמיד העריך ולמד מכל אדם.... שנזכה ללמוד וללכת בדרכו של מלכיה שחיפש תמיד איך אפשר להוסיף אור וטוב בעולם".

מלכיה מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של המועצה האזורית הר חברון.

הוא מונצח באתר בית הנשיא.

הוריו הקימו לזכרו את מיזם "להוסיף אור" – פרויקט שידוכים לציבור הדתי-לאומי.

לעילוי נשמתו של מלכיה הוקם מיזם "בית מלכיה", במסגרתו נבנתו דירה לאברכים בישיבת "אור עציון", ובית כנסת ומרכז קהילתי בסוסיא.

עמוד הנצחה למלכיה נפתח באינסטגרם תחת השם remember_malkia_gross.

עמודים נוספים לזכרו נפתחו באתר "למלא את החלל" ובאתרים memoriz.plus ו-remember.bio.